פסיקות המשרד

כנגד לקוח משרדנו הוגשה תביעה רכושית/חוזית, הן ע"י אביו והן ע"י אחותו, בה עתרו אלה לבטלותה של העברת נכס ללא תמורה (מתנה) במרכז תל-אביב לבעלותו של הנתבע, וכן עתרו התובעים, לחילופין, כי על הנתבע להעביר את חלקו בנכס, בדירה אחרת בתל אביב, כחלק מעסקת מתנה על תנאי לכאורה, כנטען ע"י התובעים.

מרשנו טען לכל אורך הדרך שתי טענות עיקריות:

1. הענקת החלק בנכס הראשון נעשתה ללא כל תנאי, לא מתלה ולא אחר, וכי המדובר בעסקת מתנה מושלמת וללא תנאי.

2. ומשכך, מעולם לא התחייב, לא בכתב ולא בעל פה להעביר את חלקו בדירה האחרת לידי אחותו. בית המשפט הנכבד (כב' הש' נפתלי שילה) קיבל באופן מלא את קו ההגנה של הנתבע ודחה את התביעה על כלל מרכיביה.

הנתבע העלה שלל טענות מבוססות אשר נשענו על אדנים מוצקים וגרסה סדורה, כאשר בין טענותיו, אשר אומצו בפסק דינו המנומק של בית המשפט, עניינה בכך כי התחייבות להעביר נכס במסגרת תנאי למתנה צריך שתהא בכתב: "ככל שאכן הנתבע התחייב להעביר לתובעת מס' 2 זכויות במקרקעין, הרי שלפי סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הקובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טענוה מסמך בכתב", היה צורך בהסכם כתוב. גם התובעים טוענים כי ההסכם היה בעל-פה ולפיכך אף לשיטתם אין לו כל תוקף ולא מדובר במקרה בו עקב "זעקת ההגינות" יש להפעיל את החריג לדין זה.

הפסיקה שאליה מפנים התובעים בסיכומי התשובה ושלפיה במקרים מיוחדים תום הלב גובר על דרישת הכתב (פס"ד קלמר נ' גיא), לא רלוונטית למקרה דנן. שהרי בענייננו, לא נגרם כל עוול לתובעת מס' 2 ולכל היותר היא לא קיבלה במתנה זכויות בנכס שהיא רצתה לקבל במתנה מאחיה. יודגש גם, כי בניגוד לטענת התובעים, הם "קמו וזעקו" רק לאחר השלמת העסקה ולא קודם".

משרדנו ייצג חייב בתיק הוצאה לפועל, כאשר גובה החוב עמד באותה עת על כ-100,000 ש"ח.  טענת החייב הייתה כי דינו של תיק ההוצאה לפועל להיסגר וזאת בשל מותו של הזוכה. תגובת ב"כ אחד מיורשי עיזבונו של הזוכה הייתה כי ננקטו הליכים בתיק כאמור וכי הוא הזוכה היחידי בחלק הירושה המתייחס לחוב נשוא תיק זה, ומשכך על תיק ההוצאה לפועל לעמוד בעינו. כב' רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשת הזוכה ונימק החלטתו בכך כי כלל היורשים לא נקטו בהליכים, קטנים כגדולים, ואף לא טרחו לעדכן, במשך שנים רבות, כמתחייב על פי דין, את היותם זוכים בתיק עפ"י צו ירושה כאמור. לנוכח כך, ניתנה החלטה מפי כב' הרשם כי יש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד מרשינו ואף כנגד יתר החייבים בתיק.

משרדנו ייצג לקוח אשר נתבע על-ידי אמו בסכום כולל של מיליון ו-300 אלף ₪. התובעת טענה כי במשך שנים העניקה לבנה סכומי כסף נאים למטרות כאלה ואחרות ותמכה את תביעתה בהסכם הלוואה שנחתם לכאורה בין הצדדים. מרשינו לא חלק על עצם קבלת הסכומים אולם טען כי המדובר בכספים שניתנו במתנה וזאת חרף הסכם מתנה כלשהו שנערך בכתב. משרדנו הצליח לשכנע את בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי המדובר היה בהסכם הלוואה אשר לא היה בו ממש וכי, הלכה למעשה, נערך ונכרת למראית עין בלבד. בית המשפט הנכבד (כב' הש' נפתלי שילה) קיבל את קו ההגנה של הנתבע ודחה את התביעה על כלל רכיביה ובתוך כך אימץ לתוך פסק דינו המנומק את הלכת ויסוצקי (ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח' 262) לפיה "כאשר הצדדים לנתינה הם בגדר "קרוב קרוב" ויחסיהם מתאפיינים בגילויי דאגה ואחריות לרווחתו הכלכלית של המקבל, חלה חזקה בדבר היות הנתינה מתנה ועל הטוען כי מדובר בהלוואה, להוכיח את קיומה של ההלוואה. התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה למרות הסכם ההלוואה, לאור הקשיים הרבים בגרסתה…".

הישגי המשרד

לקוח, בחור צעיר למדי, פנה אל משרדנו כאשר סך חובותיו, בשל קריסה כלכלית מתמשכת, נאמד למעלה מ-527 אלף ש"ח כאשר מתוך זה סך של 35,000 ש"ח בדין קדימה.  משרדנו הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז למתן צו כינוס על נכסיו. משרדנו הצליח להביא לכך שיינתן לחייב צו הפטר חלוט לכלל חובותיו וזאת במסגרת תכנית פירעון בסך 600 ש"ח לחודש ב-38 תשלומים, ובסך הכל, כולל הסכום בקופה, סך של 49,000 ש"ח כנגד ביטול כלל חובותיו!

בני זוג בגילאי ה-60 הגיעו אלינו שבורים ומיואשים. כישלון עסקי קבר את כל חסכונותיהם, והותיר אותם בחובות משותפים לבנקים בסך לא פחות מ-5.3 מיליון שקלים. בנוסף, סבל הגבר ממצב בריאותי קשה, ואיבד את יכולתו לעבוד.היות ולא היו להם כל מקורות הכנסה, ומתוך התחשבות במצבם הבריאותי החליט המנהל המיוחד כי ההחזרים המשותפים שלהם לקופת הכונס יעמדו על כ-700 שקלים בלבד. בחלוף כשנה וחצי מכניסתם להליך פשיטת הרגל, החליט בית המשפט לצמצם את חובותיהם באופן חד – ל- 73 אלף שקלים, וזאת ע"י פריסת החוב לתשלומים חודשיים בסך 1,000 שקלים בלבד ל-23 חודשים, שנוספו לכ-40 אלף שקלים שנצברו בקופת הכונס.

לקוחה שלנו הייתה מצויה מזה שנים רבות בהליכי הוצאה לפועל. סך חובותיה הגיעו לכדי 10,000,000 ש"ח (עשרה מיליון ש"ח)!  במסגרת דיון בנוגע לסילוק החובות בלשכת ההוצאה לפועל, נעתר רשם ההוצאה לפועל להצעה מטעמנו לפיה מרשתי תשלם סך של 60,000 ש"ח בלבד. לאחר דיון ממושך בפני כב' רשם ההוצאה לפועל תוך חקירת החייבת, התקבלה הצעתה של מרשתי לפיה היא תשלם סך של 60,000 ש"ח וזאת כנגד סגירת כלל תיקיה בהוצאה לפועל!

לקוח פנה אל משרדנו כאשר סך חובותיו, בשל קריסה כלכלית מתמשכת, נאמד למעלה מ-200 אלף ש"ח. משרדנו הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו כינוס על נכסיו. משרדנו הצליח להביא לכך שיינתן לחייב צו הפטר חלוט לכלל חובותיו הרגילים, ללא כל תוספת של תשלום במסגרת תכנית פירעון. בסופו של דבר שילם החייב סך של 20,000 ש"ח בלבד, כאשר אלו הכספים שהצטברו בקופה בהליך.

משרדנו ייצג צד ג' (אביו של חייב בפשיטת רגל) בבקשה שהוגשה מטעם מנהל מיוחד לאכיפת הסכם מכר חנות. המנהל המיוחד טען בבקשתו כי לפנינו הסכם מכר אשר דינו להיאכף והפועל היוצא מכך הינו שלחייב הוקנה נכס. משרדנו טען מנגד כי עניין לנו בהסכם שנועד לשם הלוואה ו/או עניין לנו בהסכם שלא קרם עור וגידים לכדי הסכם מחייב וזאת מן הנימוקים הבאים: לא הוכח ששולם כל תשלום כנגד מכר החנות, המשכנתא שנרשמה על הנכס נמחקה וכן הערת האזהרה שנרשמה לטובת אחת הקונות גם כן נמחקה וכן יש בהתנהגות הצדדים כדי להראות כי הצדדים, לבסוף, לא פעלו לקיים את ההסכם. בית המשפט הנכבד קיבל את מלוא טענות משרדנו וקבע כי אין לפנינו כל הסכם בר אכיפה.

משרדנו ייצג חייבת אשר לה חובות בסך של כ 400,000 ש״ח בהוצאה לפועל, בבקשה להפטר במסגרת התיקון החדש לחוק ההוצאה לפועל. כב׳ רשם ההוצאה לפועל עוזי מאיר נעתר לבקשה שהוגשה על יי משרדנו ונתן החלטה לפיה יינתן לחייבת הפטר חלוט מכל חובותיה וזאת מבלי שהחייבת נדרשת לשלם כל סכום נוסף להוצאה לפועל.

לקוח פנה אל משרדנו כאשר סך חובותיו, בשל קריסה כלכלית של עסקיו, נאמד בלמעלה מ-520 אלף ש"ח. כמו כן הוגשה תביעת חוב מטעם מס ערך מוסף ע"ס למעלה ממיליון ומאה אלף ש"ח(!). משרדנו הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו כינוס על נכסיו, כאשר הסכום אותו נדרש לשלם לקופת פשיטת הרגל עמד ע"ס 500 ש"ח בלבד. משרדנו הצליח להביא לכך שהחייב ישלם בסך הכל 96,000 ש"ח בפריסה של 48 חודשים לסילוק כלל חובותיו וזאת לשם פתיחת דף חדש בחייו, ובתוך כך הצליח משרדנו להפחית את החוב למע"מ לסך של 100 אלף ש"ח בלבד אשר כלולים במסכת החובות הכללית עליה קיבל הפטר.

כנגד לקוח משרדנו הוגשה תביעה רכושית/חוזית, הן ע"י אביו והן ע"י אחותו, בה עתרו אלה לבטלותה של העברת נכס ללא תמורה (מתנה) במרכז תל-אביב לבעלותו של הנתבע, וכן עתרו התובעים, לחילופין, כי על הנתבע להעביר את חלקו בנכס, בדירה אחרת בתל אביב, כחלק מעסקת מתנה על תנאי לכאורה, כנטען ע"י התובעים. מרשנו טען לכל אורך הדרך שתי טענות עיקריות: 1. הענקת החלק בנכס הראשון נעשתה ללא כל תנאי, לא מתלה ולא אחר, וכי המדובר בעסקת מתנה מושלמת וללא תנאי. 2. ומשכך, מעולם לא התחייב, לא בכתב ולא בעל פה להעביר את חלקו בדירה האחרת לידי אחותו. בית המשפט הנכבד (כב' הש' נפתלי שילה) קיבל באופן מלא את קו ההגנה של הנתבע ודחה את התביעה על כלל מרכיביה. הנתבע העלה שלל טענות מבוססות אשר נשענו על אדנים מוצקים וגרסה סדורה, כאשר בין טענותיו, אשר אומצו בפסק דינו המנומק של בית המשפט, עניינה בכך כי התחייבות להעביר נכס במסגרת תנאי למתנה צריך שתהא בכתב: " ככל שאכן הנתבע התחייב להעביר לתובעת מס' 2 זכויות במקרקעין, הרי שלפי סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הקובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טענוה מסמך בכתב", היה צורך בהסכם כתוב. גם התובעים טוענים כי ההסכם היה בעל-פה ולפיכך אף לשיטתם אין לו כל תוקף ולא מדובר במקרה בו עקב "זעקת ההגינות" יש להפעיל את החריג לדין זה. הפסיקה שאליה מפנים התובעים בסיכומי התשובה ושלפיה במקרים מיוחדים תום הלב גובר על דרישת הכתב (פס"ד קלמר נ' גיא), לא רלוונטית למקרה דנן. שהרי בענייננו, לא נגרם כל עוול לתובעת מס' 2 ולכל היותר היא לא קיבלה במתנה זכויות בנכס שהיא רצתה לקבל במתנה מאחיה. יודגש גם, כי בניגוד לטענת התובעים, הם "קמו וזעקו" רק לאחר השלמת העסקה ולא קודם".

משרדנו ייצג חייב בתיק הוצאה לפועל, כאשר גובה החוב עמד באותה עת על כ-100,000 ש"ח. טענת החייב הייתה כי דינו של תיק ההוצאה לפועל להיסגר וזאת בשל מותו של הזוכה. תגובת ב"כ אחד מיורשי עיזבונו של הזוכה הייתה כי ננקטו הליכים בתיק כאמור וכי הוא הזוכה היחידי בחלק הירושה המתייחס לחוב נשוא תיק זה, ומשכך על תיק ההוצאה לפועל לעמוד בעינו. כב' רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשת הזוכה ונימק החלטתו בכך כי כלל היורשים לא נקטו בהליכים, קטנים כגדולים, ואף לא טרחו לעדכן, במשך שנים רבות, כמתחייב על פי דין, את היותם זוכים בתיק עפ"י צו ירושה כאמור. לנוכח כך, ניתנה החלטה מפי כב' הרשם כי יש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד מרשינו ואף כנגד יתר החייבים בתיק.

משרדנו ייצג לקוח אשר נתבע על-ידי אמו בסכום כולל של מיליון ו-300 אלף ₪. התובעת טענה כי במשך שנים העניקה לבנה סכומי כסף נאים למטרות כאלה ואחרות ותמכה את תביעתה בהסכם הלוואה שנחתם לכאורה בין הצדדים. מרשינו לא חלק על עצם קבלת הסכומים אולם טען כי המדובר בכספים שניתנו במתנה וזאת חרף הסכם מתנה כלשהו שנערך בכתב. משרדנו הצליח לשכנע את בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי המדובר היה בהסכם הלוואה אשר לא היה בו ממש וכי, הלכה למעשה, נערך ונכרת למראית עין בלבד. בית המשפט הנכבד (כב' הש' נפתלי שילה) קיבל את קו ההגנה של הנתבע ודחה את התביעה על כלל רכיביה ובתוך כך אימץ לתוך פסק דינו המנומק את הלכת ויסוצקי (ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח' 262) לפיה "כאשר הצדדים לנתינה הם בגדר "קרוב קרוב" ויחסיהם מתאפיינים בגילויי דאגה ואחריות לרווחתו הכלכלית של המקבל, חלה חזקה בדבר היות הנתינה מתנה ועל הטוען כי מדובר בהלוואה, להוכיח את קיומה של ההלוואה. התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה למרות הסכם ההלוואה, לאור הקשיים הרבים בגרסתה…".